יום ראשון, 7 באפריל 2013

בוקר הניתוח

שוכבת במיטה לידך ומביטה בך ישנה.
נאבקת בדחף לקחת אותך ולברוח.
לברוח ולשכוח ולהעמיד פנים שהכל טוב.
האם אר איי הראה שששת הטיפולים הנוספים
השפיעו אבל פחות מהקודמים.
ומשהו בי השתכנע סופית
שאכן הניתוח הזה נחוץ.

גיבורה שלי,
יושבת ונחנקת מדמעות, מכאב.
מאחלת לך שיעבור מהר,
עם כמה שפחות כאב
ושמהר מאד
תחזרי לעצמך,
המדהימה, החכמה, היפה, הכובשת, המיוחדת
שאני כל כך כל כך אוהבת.
אוהבת אותך ענבר שלי. בהצלחה