חיים בחוסר ודאות

אי אפשר לדעת כלום.
אי אפשר לדעת איך הטיפול הזה עובד, אם בכלל.
אי אפשר לדעת אם יחזור או לא.
אי אפשר לדעת מה יקרה בעוד שעה, או בעוד מספר ימים, כשהספירות ירדו.

רגע למעלה ורגע למטה.

ענבר מתוקה להפליא,
מלאת חיים ולחיים אדומות.חוץ מהשיער שנושר אי אפשר לראות עליה,
שעוברת תהליך כ"כ מורכב,
שיש לה כזה חרא בגוף.
ואנחנו בסדר גמור,
אופטימים.

ואז שיחה עם אמא אחת,
ששמעה ומכירה משהי עם סיפור דומה,
שחזר לה החרא,
שגם אצלה הסבב הראשון היה קליל.
אבל ההמשך היה הרבה פחות נחמד...
ושוב המועקה המוכרת מזדחלת לה פנימה,
ומתיישבת לה בלב, ועל הריאות,
ושוב קשה לנשום...

צריכה להזכיר לעצמי,
ממש ממש מממממש בכוח,
שכל אחד עם הסיפור שלו.
שאסור להשוות,
פשוט כי אי אפשר לדעת כלום.

ומה זה בכלל יעזור לי,
לחשוב על אם ואם ואם ומה יקרה אז?
כי מה שמשנה זה רק מה שיש כרגע.

אבל אני כל כך לא רוצה יותר.
הבנתי את הפואנטה,
למדתי את השיעורים שלי,
אני משדרת ליקום חיובי וסבבה,
יודעת שאני חזקה,
יודעת שיכולה להתמודד עם מה שיגיע, שלא אתמוטט.
אבל די.
אינעל העולם.
מספיק לי, תודה.